משפחת לוינסון-גולדברג

 

לסבי מצד אימי קראו שלום גולדברג ז"ל רבים נהגו לקרוא לו בשם חיבה שולם...

משפחתו של סבתו וסבו (של סבי)- צבי ובלה- צינה גולומבורסקי.

הבנות: ברכה-בריינה (אמו של סבי), רחל, חיה, סימה(היו עוד בן ובת שנפטרו בילדותם).

בני הזוג של הבנות:

בריינה- משה לווין

חיה-יוסף וקסמן

סימה- משה מיכאל לווין

סימה נפטרה מס' שבועות אחרי שילדה את בתה טובה. הסבתא בלה צינה אף היא ילדה בת שנפטרה בהיותה בת 3. הסבתא אמצה את טובה ואף הניקה אותה ובמשך כל השנים גידלה אותה כבת, אחות צעירה לבנות הגדולות –בריינה, רחל וחייה.

המשפחה גרה בהתחלה ביפו בשכנות טובה עם הערבים כשהחלו יחסי איבה עם ערבים ונעשה צפוף מידי ביפו, החליטו קבוצה של יהודים לצאת מגבולות יפו ולבנות את השכונה "נווה צדק" (שלוש היה היזמים והקים גם את השכונה "נווה שלום").

צבי גולומבורסקי, שהיה בנאי במקצועו, בנה את ביתו ברחוב שלוש מספר 13. בהתחלה היו שני חדרים ומטבח, אחר כך סגרו מרפסת אחורית קטנה והפכו אותה לחדר נוסף. בית השימוש היה בחצר אמבטיה לא הייתה. בהתחלה היה בור מים בחצר והעלו את המים בעזרת חבל ודלי, אחר כך בעזרת משאבת יד ורק לבסוף נבנתה צנרת מים לתוך הבית.

בשנת1914 עם פרץ מלחמת העולם ה-1 הטורקים ששלטו אז בארץ גירשו את כל היהודים שגרו ביפו ובשכנות מסביב מחשש שמא הם ישתפו פעולה עם האנגלים שהגיעו ממצריים במטרה לכבוש את ארץ ישראל.

התושבים היהודים היו צריכים למצוא לעצמם מקומות מגורים מחוץ ליפו ולתל אביב שהיית האז שכונה קטנה וצעירה. חלקם הלכו לפתח תקווה, הגברים ברגל והנשים והילדים על גבי עגלות חציר.

 

למשפחת גולומבורסקי היו ידידים במושבה יבניאל בגליל התחתון והמשפחה החליטה לעבור לשם. למושה יבניאל הגיעו שלושים משפחות של פליטים מיפו ומתל אביב. בהתחלה שיכנו אותם ברפת גדולה שפונתה מהפרות והוכנה במיוחד לקלוט את הפליטים. כל משפחה קיבלה מחצלת ועליה התמקמה, שם שכנו בערך שבועיים, במשך הזמן כל משפחה מצאה לה "משפחה מאמצת" מבין החקלאים באיזור ועברה להתגורר על נחלתו מחוץ לרפת הגדולה. משפחת גולומבורסקי  "אומצה" על ידי משפחת מקלר מיבניאל. מקלר נתן לצבי גולומבורסקי רשות לבנות מבנה ארעי בחצר המשק שלו וגם חומרי בנייה.צבי, שהיה בנאי במקצועו, בנה מבנה בעל שני חדרים בהם התגוררו ההורים וארבע הבנות במשך ארבע שנים. הבנות הגדולות בריין ורחל עבדו בשדות של מקלר והבנות הצעירות חייה וטובה למדו בבית הספר ביבניאל.המשפחות של הפליטים סבלו תמיד מרעב, האיכרים עזרו קצת אבל זה לא הספיק. החיילים הטורקים היו מגיעים מידי פעם מיבניאל, עוצרים את כל הגברים, מענים אותם במכות (פלקות- הצלפות על כפות הרגליים) כדי שימסרו להם ידיעות על קבוצת ניל"י ועל התקדמות האנגלים . אחר כך היו משחררים אותם. ילדים ומבוגרים מתו ממחלות מפני שלא היו תנאי מגורים ובריאות מתאימים וגם בגלל חוסר ברופאים ובתרופות. זו הייתה תקופת מלחמה בארץ.לקראת החורף האמא בלה- צינה נסעה בעגלה, עם הבת רחל להביא דברים ובגדים מהבית מנווה שלום כשהגיעו הביתה מצעו אותו פרוץ וחלק מהחפצים שלהם כבר היו ארוזים ומוכנים להוצאה מהבית- השכנים הערבים בזזו וגנבו את כל הרכוש שנשאר בביתם של הפליטים היהודים. הם הצליחו למצוא מצעים ושמיכות לחורף וקצת בגדי חורף והביאו אותם ליבנאל.כשחזרו ליבנאל ספרו שתל אביב ונווה שלום שוממות לגמרי, הגינות היו מוזנחות והבתים היו פרוצים. כך עברה המשפחה את 4 שנות המלחמה ביבנאל.כשהאנגלים כבשו את ארץ ישראל והגיעו לגליל התושבים קבלו אותם בשמחה והם הורשו לחזור לבתיהם.ב-1921 היו הפרעות הראשונות- ערבים התנפלו על יהודים שעדיין גרו ביפו ובאופן זמני ריכזו אותם בחדרי הלימוד של גימנסיה הרצלייה עד שנמצאו להם חדרים אצל משפחות בתל אביב ובנווה שלום. אח"כ נבנו עבורכם שכונות בתל אביב.הבנות הכירו את בני זוגם:יעקב(יענקל) הגיע לארץ עם הגדוד העברי מארה"ב.יוסף ומשה בגיעו מפולין, גרו בחדר שכור ועבדו בבניין אצל האבא צבי גולומבורסקי. כך הכירו את חיה ואת רחל.לאחר שהאבא צבי נפטר המשיכה האמא לטפל בבור הסיד שהיה להם בחצרהאחורית. להכין סיד היית העבודה פיסית קשה מאד והחתנים הצעירים עזרו לה. היא מכרה סיד לבנאים ולצבעים שבנו את תל אביב בשנת 1924.ב-1931 נפטרה גם האמא בלה צינה. חיה ויוסף נסעו לארה"ב מפני שבארץ היה משבר והיה קשה למצוא עבודה. בריינה ויעקב נסעו אחריהם עם ילדיהם. (סבא שלום ואחותו פולין).חיה ויוסף ניסו לחזור לארץ והתאקלם שוב וגרו ברחוב שלוש 13 כשהחליטו לשוב לארה"ב מכרו את הבית ובכסף קנו כרטיסי נסיעה לארה"ב. מאז הבית לא שייך לצאצאי המשפחה.לימים חזרו בריינה ויעקב לארץ (עם סבי-שלום אחותו פולין ואחות נוספת, לילי-אהובה). הם בנו בית על מגרש שהייה שייך להם ברחוב שינקין בתל –אביב. יעקב הקים את מוניות אביב והיה הבעלים עד שמכר את החברה.סבא גדל עם העיר והיה בין המשפחות הראשונות שם. בצעירותו למד בבית הספר בילו שבעיר. לימים עברו לדירה ברחוב מזא"ה. כשגדל התגייס לצבא הבריטי כדי להשתתף במלחמה והיה בהרבה מקומות בעולם. לאחר קום המדינה התגייס לצה"ל. סבא פגש והתחתן עם סבתי דליה. הם גרו ברחוב זבוטינסקי 110 מעל קפה אקסודוס המיתולוגי. סבי עבד כנהג מונית. (וגם אחיו שהלך בדרכיו). ב-1965 הם עברו לחולון לשכונת נאות רחל (קדושי קהיר 3) שם נולד דודי יורם. סבא מת בשנת 2002 שהיה בן 79.