משפחת לוינסון-גולדברג

פרטים על המרואיין

מיכל היא דודתי, היא אחותו התאומה של אבא שלי.

יש לה 3 ילדים רועי, עומר וענת ובעל ישי.

היא חלק משמעותי מחיי היום יום שלי ועוזרת לי בהמון דברים.

 

שמי מיכל וקסלר, החלפתי את שם משפחתי אחרי החתונה מלוינסון לוקסלר, פרוש השם וקסלר= חלפן כספים.

אמא שלי החליטה לקרוא לי מיכל משום ששם זה מהתנ"ך והמשפחה שלנו אוהבת שמות כאלה.

יש לי שני אחים לאחד קוראים ספי (יוסף) והוא גדול ממני בחמש שנים, לשני קוראים יורם הוא אחי התאום. יש התלבטויות מי נולד ראשון וממה שאני הבנתי אני נולדתי ראשנה בכמה דקות קודם. לאמא שלי קוראים שולמית כולם בייום יום קוראים לה שולה ולאבא שלי קוראים צבי (צביקה).

תאריך הלידה שלי הוא 9.12.1956, נולדתי בתל אביב- ישראל, לא עברתי דירות ממקומים רחוקים רק מרחוב לרחוב בתל אביב.

ההורים שלי הקפידו כל הזמן לדבר אתנו עברית, אמא שלי פסיכולוגית ואבא שלי  מהנדס החברה "האחים לוינסון" כמעט כל המשפחה שלי עובדת בה כיום גם אני עבדתי בה ועכשיו אח שלי הגדול מנהל החברה.

אמא שלי נולדה בפולין ואבי נולד ברוסיה. הם באו לתל אביב בזכות הוריהם שבאו לארץ מפולין ורוסייה ובאו ישר לגור בתל-אביב.

הבית שלי עדיין קיים ועדיין אמא שלי גרה בו, הוא עם חדרים גדולים והרבה אור הייתה גם מרפסת עם פרחים. הרחוב הוא דוד המלך 30 במרכז תל אביב.

אני זוכרת שבסלון שלנו הייתה בת המצווה שלי וכל הכיתה הייתה והיה שמח מאד.

אכלנו בבית בעיקר מרק עוף, עוף בגריל , דגים וסלטים. אבא שלי היה נוהג להכין לנו וככה הוא התקדם וכשנהנו גדולים עם ילדים והמשפחה התרחבה הוא היה נוהג לעשות כל ימי שבת ארוחה לכולם עם מגוון של טעמים מיוחדים ופינוקים.

אני זוכרת בעיקר את החגים ראש השנה ופסח בגלל שכל המשפחה המורחבת הייתה נפגשת בחגים אלו פעמיים בשנה.

שרנו באותה תקופה שירי ארץ ישראל.

למדתי בבית ספר דובנוב ליד הבית וזהו בית ספר כללי. דיברנו בבית הספר עברית והשפות הנוספות הם אנגלית וצרפתית, אהבתי במיוחד את שיעורי היסטוריה כי המטרה היה ניצול שואה ודיבר מנסיונו האישי על השואה.

הייתי כל הזמן חובבת ספורט והייתי בכל נבחרות הבית-ספר ולא כל כך השקעתי בלימודים.

יש לי חברה שהייתה איתי מכיתה א' ועד היום ואנחנו בקשר טוב ומבלות הרבה ביחד. היינו משחקות במיוחד בחוץ לדוגמה : תופסת, מחבואים, כדורסל, וגוגואים.

הייתי בצופים בשבט דיזינגוף עד כיתה ט'.

פגשתי את בעלי בצבא קוראים לו ישי, אני הייתי במישקת אוגדה בסיני וישי היה מ"פ בגדוד השריון וכך הכרנו.

שרטתי בשנת 1975 ועד 1977 הייתי מדצית (מדריכת ספורט). מאד נהנתי בקורס מדריכות ספורט וזה נתן לי את הכיוון ללמוד את הנושא ולהדריך בבית הספר ליידי דייויס בתור מורה לחינוך- גופני.

המלחמות המשמעותיות בחיי הם מלחמת יום כיפור, מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון.

השכנים שלנו היו חברים טובים לנו ותמיד היינו עם דלת פתוחה אליהם.

אבא שלי תמיד אמר את המשפט: "אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול".

סבא אלכסנדר שלי היה מספר לי על החיים שלו בסוף המאה ה-19 ועד המאה ה-20 (היו לו ולמשפחה שלו חיים טובים ועשירים) ואני מתגעגעת לדו-שיח שלנו.