משפחת לוינסון-גולדברג

"נולדתי בביאליסטוק שבפולין ב-1925. יש לציין שנולדתי כאחות תאומה. למדתי בביאלסטוק בגן עברי ובכמה בבית הספר "תרבות" שבה השפה השולטת הייתה עברית. כשעלינו ארצה אני ואחותי אני ואחותי היינו בנות 11, הוריי רמו אותנו לבית ספר "תיכוני ממסחר" ברחוב גאולה. אני לא אשכח את החוויה שעברתי בימים הראשונים בבית הספר. היינו עולות חדשות דיברנו עברית יפה, לא יום יומית אשר הצחיקה את הילדים בכיתה למשל: פוזמקאות במקום גרביים, גלוסקאות במקום לחמניות, אני חפצה במקום אני רוצה, המילים הללו עוררו צחוק ולעג בקרב הילדים בכיתה. יום אחד אחותי בתגובה לשאלה של מורה בכיתה, השתמשה במילה אני חפצה וכל הכיתה פרצה בצחוק פרוע. אחותי התחילה לבכות ואני ממש בכוחות רבים קפצתי ואמרתי, תתביישו לכם אני אכתוב לגימנסיה שלי בחו"ל כיצד מקבלים בארץ עולים חדשים. התחלתי לרעוד בכל גופי וכשחזרתי מבית הספר קיבלתי חום גבוהה וחליתי במשך מספר ימים.

יחד עם זאת, אני ואחותי התאוששנו מהר מאד, ידיעת השפה ומכרים טובים הפכו אותנו בזמן קצר לישראליות ממש. לאחר סיום בית הספר התיכון הלכתי לשנתיים שירות בצבא שם לימדתי טייסים מתנדבים עברית. לאחר המלחמה למדתי בסמינר לוינסקי ולמדתי בבתי ספר יסודיים. התחתנתי עם צבי וילדתי הבן הבכור וזוג תאומים יורם ומיכל. בגיל 30 המשכתי בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן ובלימודי פסיכולוגיה את הדוקטורט השלמתי באוניברסיטת תל אביב.

גדלתי ילדים עבדתי בתור פסיכולוגית בבית ספר, לאחר מכן כמנהלת בתכנה איזורית ולאחר מכן, בתור מנהלת השירות הפסיכולוגי בתל אביב-יפו. אני רוצה לציין שבמשך כל התקופה משפחתי, ילדי ונכדי היו במרכז החיים שלי ושל בעלי.