משפחת לוינסון-גולדברג

דליה סבתי נולגה בשנת 1933 בעיר לוג' שבפולין. ימי ילדותה של סבתי היו עם תחילת מלחמת העולם ה-2 הזמנים היו קשים מאד ויום אחד מצעו את עצמן סבתי ואמה בגטו וורשה. בדרך לא דרך הצליחה אימה להבריח את בסתי ומסרה אותה למנזר. לאורך מספר שנים גדלה אימי במנזר כשהיא לא זוכרת את אימה, לא יודעת דבר על שייכותה ואודות משפחתה. מהמנזר יש לסבתי זיכרונות טובים בסך הכל היא זוכרת את התפילות ושהיחס היה טוב. סבתי לא ידעה דבר על יבדותה וגדלה כנוצריה לכל דבר.

כך עברו להם כשמונה שנים ורק בשנת 1946 הופיע אמה בפתח המנזר .

סבתי שלא הכירה ולא ידעה על קיומה לא רצתה ללכת עמה. ניתן להבין שהשבר היה גדול היא התקשתה מאד לעזוב את המקום היחיד שהכירה ונתפס בעיניה כמיטיב וללכת עם איזה זרה. לבסוף התרצתה והלכה עמה. יש לציין שסבתי הייתה בת יחידה להוריה ושכל משפחתה הקרובה והרחוקה נספתה בשואה. 

הן עברו לעיר וורשה שם למדה סבתי בבית ספר חופשי ללא דת קומוניסטי. אימה עבדה כאחות שעות רבות כדי לכלכל אותן. 

באותן ימים הכירה סבתי שכנה שהפכה לחברה טובה ושמה הנייה. הן בילו יחדיו דעות רבות במשחק ברחוב או בבות שהכינו מסמרטוטים. כשעלתה סבתי לארץ התחתנה ועברה להגורר בחולון גילתה שבבית ממול גרה לא אחרת מאשר אותה חברה שכנה מילדות, עד היום הן חברות. 

בשנת 1950 שהייתה בת 16 עלתה סבתי לארץ במסגרת עליית הנוער באוניית קוממיות. היא התגוררה בבית חלוצות בתל אביב ברחוב קינג ג'ורג' עם עוד בנות רבות שעלו לארץ כמוה בגפן. עד אז שמה של סבתי קריסטינה (שם חיבה קרישה בו משתמשות חברותיה עד היום) כשהגיע לארץ המליצו לה להחליף את שמה לשם עיברי וכך עשתה, החליפה את שמה לדליה.

סבתי למדה באולפן והחלה לעבוד כצלמת ילדים. לצורך כך הסתובבה בגנים ציבוריים ובבתים. ביקשה מהוריי הילדים רשות לצלמם ללא תמורה והם בדרך כלל שיתפו פעולה, אחר כך, התמונות פותחו והוצאו למכירה. כך יום אחד נסעה סבתי עם חברותיה במונית כדי להגיע ליעד הצילום בפתח תקווה. נהג המונית היה שלום גולדברג שברבות הימים הפך לבעלה. סבתי סיפרה לי שכמה ימים לאחר הנסיעה כשהיא נמצאת בחדר האוכל בבית החלוצות מודעים לה שאורח ממתין לה היה זה כמובן סבי.

עד מהרה הכיר סבי לסבתי את משפחתו שבאותם הימים התגוררה ברחוב מ"אזה שבתל אביב. היא הוזמנה לליל הסדר בביתם כזו הפעם הראשונה בחייה שנחספה לחג ולמנהיגים יהודים. כעבור חודשיים התחתנו בבית המשפחה אצל הוריי סבי יעקב ובריינה גולדברג. 

בשנת הנישואין הראשונה התגוררו בבית הוריו של סבי ואחר כך, עם כספי הפיצויים שקיבלה סבתי מגרמנייה ומכסף נוסף שאביו של סבי נתן להם הם רכשו דירה ברחוב ז'בוטינסקי 110 מעל לקפה אקסודוס המיתולוגי. 

סבתי לא יכלה להביא ילדים לעולם. עברה טיפולים רבים ולבסוף החליטו לאמץ ילדים. בשנת 1960 הגיע לחייהם דודי יורם וכעבור 6 שנים נוספה אימי למשפחה אשר העתיקה את מוגוריה לחולון.